חטיבת כרמלי במלחמת לבנון הראשונה
(סבב ראשון)

כניסה למלחמה

בתאריכים 17/5 – 4/6 החטיבה ביצעה אימון חטיבתי בצאלים. החטיבה שוחררה הביתה ביום שישי 4/6/82 ,וביום שבת ה-5/6 (כ-20 שעות לאחר השחרור) החל גיוס החטיבה למלחמה. בתחילה גויסו המפקדים ולאחר מכן כלל חיילי החטיבה.

במהלך הלילה של יום שבת וביום ראשון בוצעו קליטת החיילים והכנות ליציאה למלחמה במחנה עמוס ליד עפולה, כולל פקודה ראשונית של המח"ט צביקה פולג, בשעה 14:00 של יום ראשון החלה תנועת הכוחות על נגמ"שים צפונה לכיוון לבנון, חניון לילה התבצע ליד קיבוץ סאסא.

 

המח"ט עולה לקבל פקודה בפיקוד צפון. לאחר התלבטות בפיקוד הוחלט על הפעלת החטיבה לגזרת לבנון ולא רמה"ג לאזור "משולש הברזל" וחבירה לגדוד 17 של גולני באזור ג'ויה, משולש הברזל הינו כינוי לקבוצת כפרים בדרום לבנון אשר בהם התבססו המחבלים מהארגונים השונים והקשו על תנועת צה"ל צפונה, 9:00 בבוקר יום שני – המשך תנועה לכיוון אבן גבול 14.

 

המשך תנועה חטיבתית צפונה בתוך לבנון עד לבינת ג'בל ללא התנגדות מיוחדת.

 

תדריך מג"ד 7002 ביציאה לקרב:

כיבוש משולש הברזל והתמקמות מצפון לצידון

תחילת הפעולה: החטיבה פועלת ת"פ פצ"ן לא ת"פ אוגדה גזרתית, בשלב זה גדוד 7002 מפוצל מהחטיבה וממשיך תנועה לכיוון כפר קנא ע"מ לחבור לגדוד 17 ולסייע לו בלחימה לכיוון כביש החוף וצידון, במקביל חובר גדוד טנקים 275 מחטיבת שריון 847.

 

החטיבה פועלת בשתי מאמצים עיקריים: 

o גדוד 9316 פונה מערבה לכיוון ג'ויה. 

o גדוד 7003 פונה צפונה לכיוון עין אבל – בינת ג'בל.

 

התנועה לכיוון צפון עוברת ללא קשיים מיוחדים, במרבית הכפרים ישנם כוחות או"ם שמסתכלים על הכוחות אולם לא מתערבים. מרבית האוכלוסייה אזרחית התפנתה או שהעלו דגלים לבנים. במהלך התנועה בצירים (ציר "קיראון", ציר פישול") החטיבה לא נתקלה בהתנגדות למעט ירי לא מכוון של המחבלים, בערב הגעה לכפר ג'ויה. למחרת בבוקר (יום שלישי 8/6) החטיבה עברה להיות ת"פ אוג' 91 שקיבלה אחריות על גזרת צידון.

8.6 ליד ג’ויה

משימת החטיבה הייתה לבצע טיהור ולאבטח את ציר החוף מצור לכיוון הזהרני. גדוד 7002 נשאר לבצע סריקות במרחב "משולש הברזל" ושאר החטיבה מבצעת סריקות צפונית לצור. במסגרת הסריקות גדוד 7003 מזהה מצבורי אמל"ח, בונקרים, ומתחמי הגנה מהם ירו על הכוחות בזמן התנועה.

למחרת בבוקר מגיע לכוחות של גדוד 7003 מודיע שמספר על מחבלים בתוך מוצב קרוב לביתו, על ציר "בטנונית". כוח בפיקוד הסמג"ד הכולל את פל' א', מח' הנדסה, מח' דרגון, מ"פ מסייעת יוצא לכיוון הנק'. במהלך הסריקות מתגלה מתחם ענק בואדי מדרום לציר, במתחם מזוהות כ-5 עמדות מוסוות, בונקרים, בונקר מבוטן ומוצב על קו הרכס. הכוחות מתחילים בירי על המתחם ונערכים לכיבוש, לאור זיהוי של מערכת חוטים על היעד חוששים ממלכוד, מציתים עמדות קטיושות, מבצעים סריקה. במהלך הסריקה לכיוון הבונקר המרכזי מתגלה אדם, לאחר ירי לכיוונו הוא נמלט ונכנס לבונקר, הכוחות סוגרים על היציאות משליכים רימונים ומבצעים ירי על הפתחים ואז יוצאים 12 מחבלים מהבונקר כולל קצין המזדהה כסורי. הבונקר נסרק ומתגלה מערה ענקית שנחצבה בהר ומבוטנת (הפצצות חה"א רק זעזעו אותה) בתוך המערה משאיות עמוסות ציוד, תחמושת, נשק מכשירי קשר וכד', מה שניתן נאסף ונלקח. 

בבונקר נוסף מתגלים 2 BRDM ,משאיות וג'יפים, חלק מהציוד עדיין באריזות, האזור נסרק וההנדסה מפוצצים עמדות, תחמושת וכד', לקראת ערב מקבלים שינוי משימה לנוע לכיוון צידון. לאחר מעבר נהר זהרני נערכים לחניון לילה. לקראת ערב החטיבה מקבלת פקודה לכיבוש עין חילווה. בשלב זה עזב גדוד 7002 את ג'ויה וחבר לחטיבת 847 באזור הזהרני.

כיבוש עין חילווה

עין אל-חילווה (בערבית: عين الحلوة, מילולית: "המעיין המתוק") הוא מחנה פליטים פלסטינים הגדול מסוג זה בלבנון, ומתגוררים בו למעלה מ-70,000 בעלי מעמד פליט. המחנה ממוקם בפרברי העיר צידון, כ-50 ק"מ מצפון לגבול ישראל. 

על הקרב בעין חילווה כתב תא"ל יצחק מרדכי, שתחת פיקודו כמפקד אוגדה 91 פעלו הכוחות שלחמו וכבשו את המחנה: "מחנה עין אל-חילווה היה המעוז המרכזי של המחבלים בדרום לבנון. מאות מחבלים התבצרו בו בבניינים, בצמתים המרכזיים, בבונקרים ובמחסומים הרבים שהוקמו שם {…} עשינו מאמצים רבים להוציא את האזרחים מתוך מחנה הפליטים, אבל מפקדי המחבלים לא אפשרו את הפינוי. הקרב לכיבושו של מחנה הפליטים עין אל-חילווה היה עיקש ואכזרי {…}"

כפר עין חילווה תמונה ממזרח

בבוקר יום שישי 11/6 בוצעה קפ"ק חטיבתית ותצפית על היעד בבניין בן 14 קומות בתוך צידון. החטיבה קיבלה מעט מאוד מידע על המחנה, לא נמסר מידע על האויב, ולא הובהרה העובדה כי כוח גולני כבר ניסה לכבוש את המחנה קודם לכן ולא הצליח, כולל פגיעה בטנק ו 2 נגמ"שים (עובדה שהתגלתה לאחר מס' ימי לחימה במחנה) ,התחושה שהתקבלה ממפקד האוגדה איציק מרדכי כי נכנסים למחנה ללא התנגדות רצינית (ציטוט: מג"ד 7002).

המחנה היווה נקודה מרכזית וחשובה במרחב בין נהר אל-אוולי לציר החוף. בשלב זה היווה המחנה את הבעיה המרכזית של האוגדה לאור זה שלא נכבש, ואיים על הכוחות שנעו צפונה לצידון בכביש החוף [ציר בוקיטו].

 כיבוש המחנה תוכנן להתבצע משני כיוונים: 

o חטיבה 165 – בחלק הצפוני של המחנה. 

o חטיבת שריון 847 (עם גדוד 7002 ת"פ שלה) – בחלק הדרומי של המחנה. 

 

טרם תחילת הכיבוש חולקו כרוזים וניתנה התראה לכלל האזרחים לצאת ממחנה הפליטים. במהלך הבוקר הייתה תנועה המונית של אזרחים לכיוון צידון. בבוקר יום חמישי 10/6 נערכים לכיבוש המחנה, גיבוש תכנית (שמשתנה מס' פעמים), קבלת פקודות, ריכוך יעדים ע"י ארטילריה וחה"א, ולקראת הצהריים תחילת תנועה לכיוון היעדים, גדוד 9316 מכיוון דרום מזרח, גדוד 7003 לכיוון מערב, לעבר צומת הקולג' האמריקאי.

 

במבואות צידון - 10.6 - נגמ”ש הקש”א, מצולם מנגמ”ש המג”ד (7002)
יום שלישי, 8.6, ממזרח לצור
11.6 - מרכס האנטנות (רכס שני המסגדים) - החיילים פורקים מהנגמ”שים, בדרך לקרב

גדוד 7003:

פלוגה א' נעה ראשונה ותופסת בית השולט צפונה, פל' ג' עוברת דרכה ותופסת בתים נוספים, פל' ב' עוברת ונתפסת צמוד לצומת עם המסגד מח' הדרגון נתפסת במסגד, מח' הטנקים חוברת לצומת, בתוך המסגד מתגלה מצבור נשק. עד השעה 16:00 כלל האזור מעל מגרש הכדורגל נתפס, והוחלט על חניון לילה .כלל הנגמשי"ם מגיעים למגרש ונערכים לחניון.

יום שישי 11/6: הגדוד מקבל משימה לנוע בצד המערבי של רחובות המחנה ולתפוס בתים ששולטים על בונקר "הקסטל" ולפוצצו. הבונקר הינו יעד מרכזי המשמש גם כמפקדה לכוח 'הקסטל' של אש"ף, והכוחות המשותפים של הפלשתינאים בצידון.

התכנית: התקדמות בשני צירים במקביל, בסיוע טנקים ותתחי "וולקן", והשתלטות על בתים גבוהים. כוח בפיקוד מג"ד הכולל את פלוגה א' שתטהר את הבונקרים, פלוגה ג' שתתפוס בתים שולטים, מח' טנקים וכוחות הנדסה. כוח בפיקוד סמג"ד הכולל את פל' ב' וכוח טנקים ינועו ברחוב מקביל ממזרח.

ההתקדמות מתנהלת תוך כדי אש ותיאום בין שני הכוחות עד להתייצבות על בתים שולטים כ-100 מ' מהבונקר.

 

אחה"צ (בערך ב-17:00) נורה פגז RPG על כוח השריון החביר לחטיבה, מגדוד 275 . טנק מג"ד השריון שנע בחוסר אחריות חשוף בשטח הבנוי נפגע, והטור מותקף גם מהפרדס באגף. רוב הזמן מושקע מעתה בסיוע חטיבתי לחילוץ הטנק, האוייב מזוהה באזור המסגדים של המחנה והפרדס. עם רדת החשיכה מנתקים מגע ומתקפלים לחניון לילה. הבונקר לא פוצץ.

 

 

יום שבת 12/6 :היום עובר ללא פעילות למעט ריכוך ארטילרי וחיל האוויר. במהלך הצהריים מקבלים פקודה להתכונן למשימה של אתמול: טיהור הבונקר. מבצעים תנועה מהירה לעבר הבתים שנתפסו כבר ביום האתמול, תוך כדי התארגנות מתבצע על הגדוד ירי מהבונקר ומהמסגד מדרום לו. ירי טנקים לעבר הבונקר וירי של פלוגה ב' לכיוון הפרדס. המח"ט מרכז מאמץ לכיוון הבונקר. טנקים ונק"ל של הסיירת (כלל הטיווח מתבצע ע"י הסמג"ד בתצפית בבתים של פל' ב'). פלוגה א' ביחד עם חפ"ק מג"ד יוצאים לכיבוש הבונקר, תפיסת סוללות העפר שלפניו, התקפה המתבצעת בהקפצת חוליות והשתלטות על הבונקר, ותפיסה של כל המתחם. מוכנסת חולית הנדסה, שמפוצצת את כל הפתחים (6-7 פיצוצים). עם חושך מושלמת המשימה וחוזרים לחניון. שעה לאחר הגעה לחניון נורה RPG לכיוון מגרש הכדורגל, משיבים אש כולל 3 פגזי טנקים – ללא תגובה.

 

במהלך יום ראשון 13/6 מועבר החניון לכיוון המסגדים הגדולים מעל המחנה. בחניון החדש מתגלה בונקר גדול של תקשורת, תחנת שידור ומצבור נשק. הפלוגות מתמקמות במבנים שולטים על המחנה.

יום שני 14/6: המשימה הינה לפרוץ שוב לתוך המחנה ולכבוש את המסגד "וצומת הטנק" (שנפגע ביום שישי). בבוקר הפגזות ריכוך יעדים, בסביבות 9:00 מתחילים תנועה, מח' הדרגון תופסת בית שולט על הפרדס והצירים מעל המחנה, פלוגה ג' נעה ראשונה ונתפסת בקטע שנפרץ ע"י דחפור, נכנסת לעמדות תצפית, פלוגה א' נעה דרכה ותופסת את "צומת הטנק". נפתחת אש נק"ל לסירוגין לעבר הכוח, עד שפלוגה א' משתלטת על המסגד. פלוגה ב' נאחזת בפאתים של הפרדס, ובינתיים נכנס כוח הנדסה שמניח כ-200 ק"ג חומר נפץ, ומפוצץ את המסגד. לאחר הפיצוץ המסגד קרס והתגלו פתחים לבונקר מתחת לרצפתו הלחימה ארכה כשעתיים וחצי, ולאחר מכן הדחפורים המשיכו את עבודת פריצת הדרכים. במהלך היום התגלו מצבורים ובונקרים נוספים, וכן חולץ ההרוג מהטנק (נמצא על אלונקה ליד הטנק, כנראה שהמחבלים הוציאו אותו מהטנק והניחוהו על אלונקה), הכוחות נותרים בעמדות לאורך היום והלילה.

 

גדוד 9316:

המשימה הראשונה במחנה שהגדוד מקבל הינה כיבוש ביה"ס. בתצפית ביה"ס נראה שומם וריק, מודיעין שהתקבל היה דל במידע, עבודה על תצ"אות בלבד.

במהלך היום השתנתה המשימה והתקבלה פקודה לכיבוש בית החולים הגדול בתוך המחנה, המידע היה כללי מאוד – הרבה מחבלים. ירי מאסיבי מכיוון בית החולים מונע המשך התקדמות בתוך הכפר.

המג"ד מבצע תצפית לכיוון בית החולים ומבין שנדרש לחצות את כל המחנה ע"מ להגיע אליו.

התכנית הייתה: סיוע ארטילרי וחה"א, תנועה מהירה על גבי הצירים בסיוע טנקים הממוקמים בעמדות ממזרח וכוח טנקים הנע כ-300 מ' מאחורי הכוח הרגלי (ע"מ לא 16 חטיבת כרמלי במלחמת לבנון הראשונה להיכנס לטווח הטילים), ירי מאסיבי לנקודות חשודות. במהלך התנועה בכפר המח"ט ביקש לצמצם את הירי המאסיבי, אולם המג"ד חשב כי פעילות זו יכולה לאמן את הכוח בלחימה בשטח בנוי שעכשיו למדו באימון בצאלים.

 

המידע על בית החולים היה מועט: "אפילו לא ידענו היכן דלת הכניסה…." (ציטוט: המג"ד גלי הוס), לא ידוע מה האוכלוסייה הקיימת בבית החולים, האם יש חולים/רופאים/פצועים וכו'… במהלך התנועה לעבר היעד נלקחו בשבי 5 מחבלים, בשלב מסוים כאשר נגלה היעד לעיני הכוח, המג"ד עצר וניסה לאסוף מידע על בית החולים – מבנה גדול בין 4 קומות. בהוראת המג"ד, חוקר השבויים שהיה עם הכוח לקח את השבויים וניסה להוציא מהם מידע על היעד, לאחר מעל שעה חזר החוקר ואמר כי אין לשבויים מידע והוא ממליץ לשלוח את השבויים לכיוון בית החולים שיבדקו, למרות החשש כי לא יחזרו. אישר המג"ד לשלוח אותם. השבויים הלכו לבית החולים, חזרו 3 שבויים (מתוך 5) המידע שהעבירו היה קריטי להמשך – בית החולים היה פעיל, כולל כ-250 קליינטים, כ-150 אנשי צוות רפואי, כ-250 אזרחים שברחו פנימה מתוך חשיבה כי צה"ל לא יפגע בבית חולים, וכן עשרות מחבלים. מתחת לבית החולים הייתה המפקדה של כל מחנה עין חילווה.

 

בשלב זה מודיע המג"ד למח"ט כי הוא לא מבצע את המשימה לאור המידע שהתקבל. המח"ט נותן פקודה להמתין במקום. כל הזמן ירי על הכוח שמסתתר בתוך הסמטאות של המחנה. לאחר כשעה וחצי המח"ט נותן פקודה לצאת ולהמתין ב'מזבלה'. במהלך אחה"צ הגדוד הגיע ל'מזבלה' והמתין שם במהלך הלילה. בכל זמן השהות ישנו סיוע ארטילרי על כל האזור ע"מ שלא יהיה ירי על הכוח .לאחר הלילה השני מתקבלת פקודה לצאת בבוקר לכבוש את בית החולים שבינתיים התרוקן מאנשים (עפ"י המידע שהתקבל).

בבוקר תנועה לכיוון בית החולים, מיקום כלל המא"גים של הגדוד בבניין סמוך לטובת חיפוי לכיבוש בית החולים, הגעה לבית החולים וכניסה דרך פתח בקיר שנוצר מפגז. תוך כדי הכניסה ירי מאסיבי מאוד של המא"גים שלא ניתן לעצירה היות ולא היה קשר עם החיפוי, לבסוף ירה המג"ד זיקוק ירוק וכל הירי פסק (כך תורגל "חדל ירי" בצאלים – זיקוק ירוק חודל כל ירי מיידית!).

 

התכנית לכיבוש בית החולים עצמו הייתה עלייה מהירה לקומה עליונה וטיהור מלמעלה למטה. בכניסה הייתה חצר גדולה ובתוך החצר היה מחזה קשה לצפייה של 4 אמבולנסים שרופים וכ-50 גופות של אנשים שנהרגו כנראה יום קודם {בדיעבד מתברר כי פעלו למול הצלב האדום לפינוי בית החולים והגיעו איתם להסכמה, האמבולנסים כנראה הגיעו כדי לפנות את הפצועים לבית חולים אחר, אחד התותחים פלט פגזר, הפגז פגע בארובת אבן שהתרסקה ופיזרה אבנים שהרגו את כל מי שהיה בחצר}, הכיבוש עבר ללא התנגדות רצינית, במהלך הטיהור נהרגו כ-7 מחבלים. בסיום הכיבוש התקבלה פקודה להישאר בבית חולים. החיילים שמחו כי סופסוף יכלו לישון על מיטות.

במהלך השהייה בבית החולים התגלו מחזות קשים של גופות, וסכנות בטיחותיות כגון שריפה בקומה שבה היו בלוני החמצן של בית החולים ועוד.. לאחר מס' שעות התקבלה ידיעה כי ייתכן ויש טייס שבוי שאולי נרצח, וצריך לבדוק בחדר המתים אם הוא נמצא שם. המג"ד ביחד עם אחד המ"פ ביצעו סריקה בחדר מתים ופתחו תא אחרי תא לחיפוש חייל שנראה שונה מהאוכלוסייה המקומית. בתאים היו הרבה מחבלים. לבסוף נמצא מישהו שהיה נראה בהיר יותר מהאחרים, אולי קיבוצניק. הגופה נלקחה לבדיקה ואחרי יממה החזירו אותה, כי זה לא היה הטייס.

 

השגרה במחנה הייתה קבועה – למשך שעתיים בבוקר ניתן לאזרחים להיכנס להריסות ולקחת ציוד, ולאחר מכן התקפת חיל האוויר וארטילריה, ולבסוף סריקות וטיהור של הכוח הרגלי. למפקדים היו עימותים עם החיילים למנוע לקיחת שלל, כולל משרד שלמיה של המחבלים שנמצאו בו 2 כספות עם מאות דינרים. המפקדים לקחו את הכסף ושרפו את כולו. בוקר אחד התקבלה פקודה לפנות את המחנה כי לחה"א יש פגזים שלא נורו ורוצים להפיל אותם על המחנה. בזמן הזה הסיירת הייתה בסריקות כי ידעו שהתקפת חה"א תגיע ב-8:00 בבוקר כמו בכל יום. מפקד הסיירת התנגד ולא נתן אישור לחה"א, כי הכוח שלו היה פזור בסריקות, ולבסוף חה"א זרקו את הפצצות לים.

במהלך הלילה הגדיר המג"ד כי כל הכוח מתרכז בקומות העליונות של הבתים ובכניסה לבית ממקמים מוקש תאורה, במידה והמוקש מופעל מבצעים ירי מאסיבי למטה ויורדים לסרוק רק בבוקר. באחד הערבים נשמע ירי מאסיבי מכיוון הבית של המסייעת והתברר כי הופעל מוקש התאורה. המ"פ ביקש למקם מוקש נוסף ע"מ שלא להישאר כל הלילה ללא התראת התאורה. לכוח לא היה מוקש, ולכן נדרש ללכת להביאו מבית אחר. טרם היציאה מהבית כלל הכוחות עודכנו כי יוצא כוח מהמסייעת לבית אחר להביא מוקש תאורה, ולרוע המזל התחלף אחד השומרים בעמדות.בזמן תנועת הכוח השומר זיהה תנועות ברחוב ולאחר סריקה ב-ITT מבצע ירי לעבר הכוח שזיהה. הכוח נשכב ומשיב באש לכיוון הירי. מירי זה נפגע סרן עוזי מוקדי ונהרג, וכן נפצע ברגלו אחד המלווים שלו .

 

גדוד 7002 ת"פ חטיבה 847:

לאחר קבלת הפקודה לכיבוש המחנה, הגדוד נע מזרחה מכיוון החוף דרך נחל סיניק, לעבר צידון וגבעת האנטנות. במהלך הבוקר של יום שישי מתבצע תכנון והעברת פקודות ברמת הגדוד והחטיבה בגבעת האנטנות, קפ"ק גדודית מתבצעת בערך ב-12:00 בבניין 4 קומות. עיקרי התכנית היו כיבוש ממזרח למערב דרך שני רחובות עיקריים ע"י שתי פלוגות: פלוגה ב' רחוב צפוני, פלוגה א' רחוב דרומי, ופלוגה שלישית (פלוגה ג') תעבור ביניהם לטובת כיבוש ביה"ס (עד הכיבוש תשמש כעתודה). לאחר מכן הכנסת דחפורים לפתיחת צירים שיאפשרו הכנסת טנקים עד ביה"ס. לאחר סיום ארטילריה הגדוד החל תנועה לעבר המחנה. עם כניסת הפלוגות לרחובות החלה אש חזקה לעבר הכוחות, נק"ל וירי צלפים, מקלעים וכד' ללא יכולת זיהוי מדויק של מקור הירי. עלתה השארה שאולי מדובר בכוח של חטיבה 165 שנמצא בכיבוש בית החולים בכפר. המח"ט עלה מול מפקד האוגדה שיעצור את האש, אולם בגלל שהכוח היה בתוך לחימה, לא ניתן היה לעצור אותה והכוח קיבל פקודה לרדת במקום ולהמתין לסיום כיבושו של בית החולים. בשלב זה פלוגה ג' החלה לצבור נפגעים היות והכוח היה בנקודה גבוהה. חשוב לציין כי סד"כ הפלוגות בשלב זה עמד על כ 40-35 חיילים לאור השארת חיילים בנגמש"ים, ולכן לא היה ניתן לספוג כמות גדולה של נפגעים. לאור זאת הוחלט על מיקוד ההתקפה בציר הדרומי בלבד. המג"ד נתן פקודה לפלוגה א' לנוע לכיוון הציר הדרומי, לכיוון ביה"ס (עפ"י התכנון). פלוגה ב' קיבלה פקודה לבצע איגוף מהציר הצפוני ולהגיע לציר הדרומי ולהיות מוכנה להיכנס בשלב השני לטיהור הציר הדרומי. המג"ד נע עם פלוגה ב' לכיוון מבנה בכניסה לרחוב וזאת כל הזמן תחת אש חזקה, במהלך התנועה נפגעו חיילים נוספים מפלוגה ב' וכן סמ"פ שריון שישב בעמדות מעל המחנה ע"י ירי צלף. בשלב זה המח"ט הבחין בכוח שריון שנמצא בעמדות ממזרח, לאחר בירור נמצא כי הכוח שייך לגדוד 53 ונשאר בעמדות לאחר ימי הלחימה הקודמים. הכוח סופח לחטיבה לטובת הלחימה. פלוגה א' ביצעה את משימת כיבוש הרחוב בחלוקה ל 2 צוותים, תנועה ב 2 טורים, 1 מכל צד של הרחוב. הכיבוש בוצע ע"י מיקום תצפיות וחיפוי הדדי בין הכוחות כולל ירי לתוך חלונות ובתים עד הגעת הכוח לקצה הדרומי של ביה"ס. בשלב זה נפגע הקשר של הפלוגה, מה שעיכב את המשך הביצוע. מ"פ א' הציב אבטחה והחל בפינוי הפצוע לתאג"ד הממוקם בתחילת הרחוב, בכל מהלך הפינוי התבצע ירי נק"ל לעבר המבנה של התאג"ד, מה שגרם לעיכוב הפינוי. לבסוף, לאחר חבירת המ"פ לכוח, הגיע הפצוע לתאג"ד והמג"ד שהיה נוכח בתאג"ד ניהל את המשך הקרב משם. הפלס"ר פינו את הפצוע ע"י ג'יפים לעבר גבעת האנטנות (בדומה לשאר פינוי הפצועים של החטיבה). כיבוש ביה"ס בוצע ללא התנגדות של מחבלים מקומה עליונה לקומה תחתונה, אולם התגלו מטענים רבים ובונקרים ששימשו את המחבלים. לקראת הערב ביה"ס נכבש סופית והירי במחנה נפסק. התקבלה פקודה מהמח"ט לעצור את הכיבוש ע"מ להימנע מפצועים רבים בלילה, מתוך כוונה להמשיך את הכיבוש בבוקר למחרת. במהלך הערב בוצע קיפול של כלל הכוחות תוך חיפוי לאחור, תחילה קיפול למבנה של התאג"ד לאחר מכן לעבר עמדות הטנקים ולבסוף עד לגבעת האנטנות.

ביום שבת מתקבלת פקודה לחטיבה 847 לבצע סריקות ולטהר את צידון. ב-4 ימים הבאים מתבצעות סריקות כאשר שתי פלוגות סורקות ומאתרות אמל"ח, ופלוגה שלישית מבצעת סיורים על הצירים. במהלך הסריקות נלקחים הרבה שבויים ומועברים למכלאה מדרום לצידון. נמצאו כמויות גדולות של תחמושת ובונקרים. ביום חמישי 17/6 חזר גדוד 7002 להיות ת"פ חטיבה 165 ומסייע לה בשלבי טיהור מחנה עין חילווה, כבר ללא התנגדות מיוחדת.

בימים שלישי ורביעי כלל כוחות החטיבה ביצעו סריקות. בונקרים ומצבורים פוצצו, נתפסו בתים שולטים לתצפית והדחפורים המשיכו את משימת פתיחת הצירים. בלילה של יום רביעי התקבלה פקודת שינוי משימה, לנוע לכיוון ג'זין לטובת סריקות וטיהור העיירה. במקביל החל סבב חופשות.

 

שחרור

בימים חמישי – שבת 17-19/6 החטיבה ביצעה ריכוז כוחות כולל חבירה של גדוד 7002 ועזיבה של גדוד הטנקים. ימים אלו הוקדשו לסריקות וסיורים בצירים המובילים לכיוון מזרח לעבר עיירת הנופש ג'יזין. הסריקות לאור מידע מודיעיני שהתקבל על מחבלים בוואדיות. נתפסו עשרות מחבלים ונמצא נשק רב ע"י הכוחות.

יום ראשון 20/6 התקבלה הודעה לרדת לכיוון צידון לקראת תחילת תהליך השחרור. בשעות הצהריים הכוחות נעו באופן עצמאי לעבר חניון באזור הזהרני, שם הועמסו הנגמשי"ם על מובילים והחיילים עלו לאוטובוסים. עד יום שני בבוקר התרכזו כלל חיילי החטיבה במחנה עמוס, בוצעה התארגנות ועלייה לכוננות מחדש לנגמשי"ם, ובצהריים שוחררה כלל החטיבה לאחר 16 ימי לחימה, ו-6 שבועות של שירות מילואים רצוף.

 

 

שיחת סיכום - גדוד 7002

מקורות המידע:

  • חוברת "חטיבת כרמלי במלחמת לבנון הראשונה" בחתימתו של מפקד החטיבה אל"מ דודי אוברמן
  • מצגת "של"ג – 20 שנה" (פורסמה בשנת 2002 בגדוד 7002)

תודה לאליקים בן חקון ועמית טרפ על הסיוע בהשגת המסמכים.