חטיבת כרמלי במלחמת העצמאות

חטיבה 2 – "כרמלי" היא אחת מששת החטיבות שהוקמו בתחילת מלחמת העצמאות (1948) ובראשיתה הייתה חלק ממרחב "לבנוני".
משפורקה חטיבה זו, בפברואר 1948, התפצלה לשתי חטיבות – "גולני" ו-"כרמלי" (על שם מפקדה הראשון משה כרמל).
"גולני" פעלה בעמקים ובמזרח (בצפון הארץ) ו"כרמלי" פעלה במערב (חיפה וגליל מערבי). גדודי החטיבה פעלו במתאר שלהלן:
גדוד 21 (שגרעינו בני הקריות שמצפון לחיפה) נשא בעיקר המשימות בעמק זבולון ובגליל המערבי.
גדוד 22 (שגרעינו סטודנטים מהטכניון) בעיקר בחיפה וסביבתה,
בהמשך נוספו הגדודים 23 ו-24 (שהוקמו מיחידת "הררי" – חיל המשמר של חיפה).
כוחות החטיבה החלו מתארגנים במסגרות צבאיות עוד במחתרת. שלל שנלקח ממחנות הצבא הבריטי שבחיפה וסביבתה סיפק לחטיבה מדים, חגור ורכב צבאי. בסיוע מפקדים ששרתו בצבא הבריטי לבשה החטיבה צביון צבאי סדיר, שעה שרוב כוחות הישוב נראו כפרטיזנים.
חלק מהמבצעים בהם השתתפה החטיבה במהלך מלחמת העצמאות:
שיירת יחיעם - גדוד 21
שיירת יחיעם של חטיבת כרמלי יצאה מנהרייה בשעה 14:00 ב-27 במרץ 1948. השיירה הייתה מורכבת מ-7 רכבים משוריינים, בהם היו 90 לוחמים ואספקה של חומרי בניין לביצורים. בשעה 14:25 באזור בית הקברות של הכפר הערבי אל-כברי, הותקפה השיירה על ידי מארב של כפריים ערבים, ובקרב הקשה נהרגו 46 חיילים וחיילת אחת.
בין ההרוגים היה גם מפקד גדוד 21 של החטיבה בן עמי פכטר, שעל שמו נקרא המושב בן עמי.
סרטונים בנושא "חטיבת כרמלי במלחמת העצמאות" ביוטיוב:
חטיבת כרמלי באתר ההגנה
חטיבה 2. חטיבת חי"ש, שהוקמה בסוף פברואר 1948, עם חלוקת חטיבת הצפון לבנוני.
היא התארגנה במרחב חיפה והגליל המערבי והורכבה תחילה משלושה גדודים. גדוד נוסף הוקם בנפת זבולון (הקריות). החטיבה ארגנה את החי"ם במרחב העירוני ובנפות בגדודים, והפעילה פלוגה מיוחדת מגוייסת.
החטיבה פעלה בחיפה, במגבלות שהנוכחות הבריטית בעיר המעורבת וסביבה הטילה על כוחות ההגנה. עיקר עניינם של הבריטים היה תפקוד הבסיסים הלוגיסטיים בעיר ובמבואותיה, פעולת בתי-הזיקוק, והתעבורה הבלתי מופרעת לנמל – לפינוי הגייסות והאפסניה. כוחות החטיבה הופעלו להגנת היישובים והריכוזים העירוניים, כולל מקומות העבודה המעורבת, כגון בתי-הזיקוק, הנמל והרכבת. בשיתוף כוחות פלמ"ח הם ערכו פעולות גמול נגד ריכוזי פורעים, כגון בלד א-שיח (תל-חנן) וחוואסה, אחרי הטבח בבתי-הזיקוק ב-30.12.1947. כן בוצעו פעולות גמול נגד התעבורה הערבית: בליל 9/8 בפברואר 1948 חובלו גשרי הכביש לתרביחה (כיום – שומרה) וליד בירווה (כיום אחיהוד), ומסילת הברזל על נחל נעמן ובראש הנקרה. ב-17.3 הושם בקרית-מוצקין, בשיתוף כוח פלמ"ח, מארב לשיירת תחמושת ערבית מלבנון, והיא הושמדה. ב-26.3 הצליחה שיירה יהודית לעקוף את עכו ולהביא אספקה ליישובי כביש הצפון. השיירה חזרה לנהריה, ובבוקר הבא יצאה לעבר יחיעם, אך נחסמה במארב ערבי ליד כברי, ונגרמו לה אבדות רבות.
במחצית הראשונה של אפריל 1948 סייעו כוחות החטיבה במערכות שבמבואות חיפה, כאשר צבא ההצלה תקף את משמר-העמק, ואחרי כן את רמת-יוחנן. פלוגה מהחטיבה השתתפה בהתקפת-הנגד באזור משמר-העמק ואילו ברמת-יוחנן הכריעו כוחות כרמלי את הקרב.
ב-21.4.1948 הודיעו הבריטים על פינוי כוחותיהם מרוב האזורים בחיפה (להוציא הנמל ונקודות שולטות), והחל "הקרב על חיפה". למחרת החטיבה תקפה במורד מהדר-הכרמל לעבר הנמל, ובה בעת נאחז כוח מעבר לוואדי רושמיה מזרחה, הדף את התקפות-הנגד וכוחות נוספים, והשתלט על הגשר. ההתנגדות הערבית התמוטטה, וכיבוש החלקים הערביים הושלם ב-22 בחודש. מרבית הערבים בחרו לצאת מהעיר בים וביבשה.
לקראת הפלישה הערבית הוברר ההכרח להבקיע לגליל המערבי. במבצע בן-עמי באמצע מאי הועבר כוח בים לנהריה, בעוד שיירה של כרמלי עוקפת את עכו תוך קרב ומתקדמת צפונה. ב-14.5 הגיעו כוחות לכל יישובי הגליל המערבי, לבד מיחיעם. הילדים והמטפלות מהיישובים פונו לחיפה בים. בימים הבאים כותרה עכו ונכנעה לחטיבה בליל ה-18/17 בחודש. ב-21.5.1948 בוצעה החבירה ליחיעם, ונתפסה תחנת המשטרה בראש-הנקרה. לאחר מכן הועבר חלק מכוחות כרמלי לגליל המזרחי, ולקראת סוף מאי 1948 רוכז להתקפה על ג'נין. כוחות גולני תפסו את הגלבוע והכפרים במבואות העיר, וכרמלי תקפה את העיר בליל 3/2 ביוני, ונאחזה בגבעות שמעליה. אולם התקפת-נגד עיראקית, ואש ארטילרית יעילה שפגעה בכוחות הבלתי-מחופרים, גרמה לנסיגה שהושלמה בליל 4/3 בחודש.
בהפוגה הראשונה השתלבה החטיבה בהתארגנות-מחדש של החזית. מפקדת החטיבה ועיקר כוחותיה פעלו במבצע ברוש (יולי 1948) נגד ראש-הגשר הסורי במשמר-הירדן; גדוד השתתף במבצע דקל בגליל המערבי והתחתון, שהביא לכיבוש נצרת. במבצע חירם בשלהי אוקטובר פעלה החטיבה בגליל, ותפסה את כביש הגבול ורצועת כפרים בלבנון.